<h1>ארחות חיים דין מתנת שכיב מרע סימן א'</h1>
<h2>דף קמו:</h2>
הילכתא דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו וקני וכי קני היכא דמת אבל עמד חוזר וכי הדר היכא דכתבינן לכולהו נכסיה אבל שייר כל שהוא לא מצי הדר דתנן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה. ואי כתבינהו לחד והדר כתבינהו לאחרינא בתראה קני דהכי אמר שמואל כל שאלו עומד חזר חוזר במתנתו והלכת' חזרה במקצת הויא חזרה בכוליה.
<h2>דף קמז:</h2>
כתב רב אחא גאון ז"ל שכיב מרע שנתן מתנה ומת מתנתו מתנה. ואע"ג דבריא דיהיב מתנה לא מקניא ליה במטלטלי עד דמשיך ובמקרקעי עד דמחזיק או בשטר אי נמי בחליפין. שכיב מרע לא צריך דממילא מקנה הילכך תקינו רבנן דמקני שכיב מרע בדבורא לחודיה ולא צריך לא קנין ולא חזקה ולא משיכה דאי מצריך ליה משיכה וחזקה סבר דלמא לא מסקא ולא מתעביד [מאי] דקא בעי ומעייל (טרטא) [טירדא] בלביה.
<h2>דף קנ:</h2>
והיכא דשייר מנכסי ד(ה)אי קאים סמיך עליהו אם עמד אינו חוזר וצריכא קנין דאיתמר מתנת שכיב מרע במקצת צריכה קנין ואע"ג דמת. ומצוה מחמת מיתה [לא] בעי קנין ואם עמד [אינו] חוזר (אי נמי) [ואי] החולק כל נכסיו אם עמד חוזר אע"פ שקנו מידו. ומה שאמרנו קרקע כל שהו לאו דוקא קרקע אלא אפילו מטלטלי כל שהוא [דאמר רבא אמר רב נחמן חמשה עד שיכתבו כל נכסיהם ואלו הן. שכיב מרע ועבדו ואשתו ובניו ומברחת] שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים לא עשה ולא כלום אלא א"כ שייר כל שהוא ולאו דוקא קרקע אלא אפילו מטלטלי כל שהוא. עבדו הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לחירות שייר קרקע כל שהוא לא יצא. אשתו הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא הא שייר קרקע כל שהו ומת מתנתו קיימת ואע"ג דלא קנו מיניה דמצוה מחמת מיתה לא בעי קנין וה"מ הוא דמית ואי לא מיית אע"ג דקנו מיניה וקם הדר בכל [מאי] דעבד מצוה מחמת מיתה הוא. [בניו] כותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע או מטלטלי כל שהו בפניה ושתקה אבדה כתובתה. ואי צווחה הא קא צווחא. [המברחת] המברחת כל נכסיה מבעלה מקמי דתהוי ליה לא עשתה ולא כלום. ואם שיירה כל שהו שפיר עבדה. ובכולהו אפילו מטלטלי הוי שיור לבד מכתובת אשה. ומדקאמר עד שיכתבו כל נכסיהם אלמא קרקע לאו דוקא כל שהו דוקא ולא בעינן כדי פרנסתו.
